מטרת אור חנוכה היא הכרזה פומבית על נס חנוכה והחנוכייה נדלקת במקומות בהם ניתן לראות נרות מהדלתות, מהחלונות והדלתות. הוא ממוקם גם מול חלונות הבית כך שעוברי אורח יוכלו לראות את האור ולזכור את ההיסטוריה של החג. הצבת החנוכייה בפומבי מהווה סיכון לשריפה ואנטישמיות כשהאורות דולקים מחוץ לבית.
חנוכה נחגג על ידי הדלקת נרות בחנוכייה שבה כל מחזיק פמוט מחזיק תשעה נרות. במהלך שמונה לילות חנוכה מדליקים נרות בחנוכייה או בפמוט מיוחד הנקרא חנוכה.
חנוכה מטוגן באופן מסורתי בשמן, הנהון לנס שהיווה השראה לחג. המועדפים הם לטקס (לביבות תפוחי אדמה) וסופגניות (סופגניות מטוגנות מפוזרות ריבה או ג'לי ומטוגנות עם סוכר).
השמן המשמש בחנוכיות עתיקות
הוא השורש של הישראלים המודרניים שמשתמשים במאכלים מטוגנים לחגוג את חג החנוכה. מנהג לא דתי של הפסטיבל הוא לאכול פינוקים מטוגנים בשמן המזכירים את נס השמן ולתת לילדים מתנות כספיות לחג (גלט) או לשחק משחק עם ספינר דו צדדי בשם דריידל.
הנוהג המסורתי של הדלקת נרות בחגיגה לא הוכנס בספר המכבים, אך כאן מתחילה מסורת חנוכה. בחג זה, חנוכייה מיוחדת של חנוכה עם תשעה סניפים מוארת באופן מסורתי, ומדליקה נרות חדשים מדי ערב.
חנוכייה
היא מילה בעברית שמשמעותה פמוט ומתייחסת לתשעת הענפים של המנורה הטקסית של חנוכה, שבהם מונחים את הנרות כדי לברך את ליל החג באור. שמונה הזרועות מייצגות את לילות הפסטיבל, ותשעת הנרות (שמש) הם הנרות העיקריים שמדליקים זה את זה. לקראת החג אנו משתמשים בגרסה של החנוכייה בשם חנוכה, המכילה תשעה נרות.
בחנוכה הדלקת החנוכייה בנרות גדולים מהרגיל (95)
ובשבת הבאה עצמה, ללא נרות. בלילה הראשון, אחד הנרות הדולקים (הנר המשומן) נדלק בצד ימין של החנוכה; האור השני מונח משמאל לנר המשומן והוא נדלק תחילה ואז הוא ממשיך להניח את הנרות בצד ימין והנר המואר שמאל נשאר במשך שמונה ימי החג.
שמן משמש מדי יום להדלקת הלהבות של החנוכייה
אך אנו משתמשים גם בנרות חנוכה מיוחדים. שמן זית משמש להדלקת מנרות החנוכיה (שמונה מחזיקי הענפים) והשמש (נרות משרת) המשמשים להדלקת שמונה הנרות האחרים, ושמן זית מוחלף כאשר מחדירים נרות לפמוטים ומדליקים (משמאל) בליל חנוכה ( ימין).
